[av_submenu which_menu=" menu='36' position='center' color='main_color' sticky='aviaTBsticky' mobile='disabled']
[av_submenu_item title='Menu Item 1' link=" linktarget='no' button_style="]
[av_submenu_item title='Menu Item 2' link=" linktarget='no' button_style="]
[/av_submenu]
[av_heading heading='חסות קונסולרית לתושבים היהודים בצפת ובגליל' tag='h3' style=" size=" subheading_active=" subheading_size='15' padding='10' color=" custom_font="][/av_heading]
[av_textblock size=" font_color=" color="]
מצב יהודי צפת בתחילת המאה ה-19 היה דל ועלוב. הם סבלו משכניהם הערבים שהיו מתנפלים עליהם באין מושיע, וקצרה יד השלטונות להגן עליהם. מעשי הערבים עוררו את הרב שמואל עבו לפעולה.
הוא ביקש שתינתן ליהודים זכות להגן על עצמם בנשק. משלא נענה, נסע לאלג'יר, ובהשתדלות ראשי העדה ונכבדיה נתמנה מטעם ממשלת צרפת לקונסול כללי בגליל. (על פי גרסה אחרת זכה במשרה בהשתדלות סר משה מונטפיורי, בעת ביקורו הראשון בארץ ב-1827). כך ניתנה לו האפשרות החוקית להגן על יהודי צפת וטבריה בשמה של צרפת. הוא גם נלווה אל משה מונטפיורי במסעו לדמשק בעניין עלילת הדם המפורסמת ב-1840.
מעשהו הראשון כקונסול היה להכניס מספר גדול ומכריע של בני היישוב היהודי בצפת ובטבריה תחת חסותה של ממשלת צרפת, על ידי רישומם כנתיניה. הנתינים הזרים נהנו מזכויות יתר ובית עבו הפך במהרה למעין מבצר לכל נרדף ועשוק, ללא הבדל דת ולאום, והשלטונות התורכיים לא העזו מעולם לפרוץ פנימה בגלל חסינותו הדיפלומטית.
הרב שמואל הצטיין באומץ לבו ולא נרתע מאיומים על ערבים שוחרי אלימות. הוא הרחיק מצפת
לא מעט שודדים, שהטילו אימתם על הסביבה, ופעם אף הביא מאיסטנבול "דבר מלכות" (פירמאן) לתלות שודד-רוצח ידוע, שהטיל את מוראו על יהודי צפת, וההוראה בוצעה.
[/av_textblock]