מחבר: abbo

[av_submenu which_menu=" menu='36' position='center' color='main_color' sticky='aviaTBsticky' mobile='disabled']
[av_submenu_item title='Menu Item 1' link=" linktarget='no' button_style="]
[av_submenu_item title='Menu Item 2' link=" linktarget='no' button_style="]
[/av_submenu]

[av_heading tag='h3' padding='10' heading='תחילת ההילולה דרשב"י' color=" style=" custom_font=" size=" subheading_active=" subheading_size='15' custom_class="][/av_heading]

[av_textblock size=" font_color=" color="]
עוד במחצית הראשונה של המאה ה-19, שנים ספורות לאחר עלייתו ארצה – רכש הרב שמואל עבו בכסף מלא את חלקת הקבר של הרשב"י במירון והקים שם את מבנה בית הכנסת הקיים עד עצם היום הזה. הוא אף קנה מידי הפלחים באזור כ-7000 דונם אדמה חקלאית בכפר מירון, ועודד עשרות משפחות יהודיות מיוצאי כורדיסטן להתיישב במקום. הללו חילקו את זמנם בין עבודות חקלאיות, בעיקר מטעי זית, ובין לימוד תורה והתעמקות ברזי הקבלה והזוהר בשעות הלילה.
יישוב זה הקדים בעשרות שנים את ההתיישבות החלוצית-ציונית בארץ, והדבר היה לפלא בעיני הערבים תושבי האזור. לאות הוקרה על גאולת קברו של הרשב"י העניקה לו הקהילה בצפת ספר תורה על שמו, ובערב ל"ג בעומר תקצ"ג, הובל ספר תורה זה מבית עבו לבית הכנסת של הרשב"י במירון.
כך נפתחה מסורת מיוחדת, שהפכה, במרוצת הזמן, לחלק בלתי נפרד של הפולקלור הדתי-עממי של צפת והגליל כולו, ומאוחר יותר התפשטה על פני כל הארץ. זמן קצר לאחר מכן, הוחלף ספר התורה הראשון שנידבו יהודי צפת בספר תורה עטור כסף וזהב שתרם הרב הקונסול יצחק מרדכי, וספר תורה זה נישא עד היום בתהלוכה החגיגית היוצאת בערב ל"ג בעומר מבית עבו לקבר הרשב"י במירון.
[/av_textblock]

[av_gallery ids='848,849,850' style='big_thumb' preview_size='portfolio' crop_big_preview_thumbnail='avia-gallery-big-crop-thumb' thumb_size='large' columns='3' imagelink='lightbox' lazyload='avia_lazyload']

[av_textblock size=" font_color=" color="]
הרב שמואל עבו שימש כרב ראשי וכקונסול בגליל יותר מארבעים שנה. הוא נפטר בשנת תרל"ט-1879 בשיבה טובה , שבע ימים ומעש. אחריו עברה כהונת הרבנות ומשרת הקונסול לבנו, יעקב חי עבו.
[/av_textblock]

[av_submenu which_menu=" menu='36' position='center' color='main_color' sticky='aviaTBsticky' mobile='disabled']
[av_submenu_item title='Menu Item 1' link=" linktarget='no' button_style="]
[av_submenu_item title='Menu Item 2' link=" linktarget='no' button_style="]
[/av_submenu]

[av_heading tag='h3' padding='10' heading='רעידת האדמה הגדולה בצפת' color=" style=" custom_font=" size=" subheading_active=" subheading_size='15' custom_class="][/av_heading]

[av_textblock size=" font_color=" color="]
בכ"ד בטבת תקצ"ז – 1 בינואר 1837 התחוללה בצפת רעידת אדמה מהקשות שידעה הארץ
אי פעם, והעיר חרבה כמעט עד היסוד. בין הבתים הבודדים שלא נפגעו ברעש היה ביתו של הרב שמואל עבו, והכול ראו בכך אצבע אלוקים. הרב שמואל לא איבד זמן ופתח מיד במאמצים לשקם את העיר. יחד עם ראש עדת האשכנזים החסידים, הרב מאבריטש, הזמינו השניים מדמשק פועלי בניין מקצועיים, כדי לתקן את הבתים שנחרבו ושיקמו את בית הכנסת של האר"י ברובע הספרדי, שקודם לכן, דמה במראהו למערה קטנה. הרב שמואל שקד על חידוש החיים בעיר ונמנה על מנהיגיה החשובים, כנשיא ה"כולל" וכרבה הראשי.

בתעודה שנשתמרה מאותה תקופה, כתוב:

"לבי יהמה כחלילים כי יותר משני אלפיים נפשות, קירות בתיהם קיבריהם, לבי לבי על חלליהם, בתי כנסיות ובתי מדרשות הגיעו עד עפר ונפל כל הבית הגדול הזה, בית מדרש ע"ש מרן הקדוש זלה"ה, אשר היה בתוכו יותר מעשרה אלפים ספרים, אוצר בלום של כלי חמדה לתורה ולתעודה… אז קם המוהר"ר שמואל עבו ה"יו והוא היה משיירי גדולים חקרי האיתנים ומוסדי ארץ וזכה, שלא זכה אדם מעולם: שאחר הרעש הגדול, נחרבה העיר עד היסוד בה, ונהרסו הבתים, בתי כנסיות ובתי מדרשות, לא האמינו מלכי הארץ, שעד מאה שנה יהיה ישוב ובנין בעיר האלוקים, והרב הנזכר, הן בעודנו אב בחכמה ורך בשנים, החל רוח ה' לפעום בו, ולבש בגדי ישע ושם נפשו בכפו, לבו כלב הארי ונשמע קולו לפני מלכים, ויקח מתוך העדה, ומתוך הזמן מועט, ויבן כמה בתי כנסיות ובתי מדרשות וכיד ה' הטובה עליו, יגע וטרח בעשר אצבעותיו והוא הוציא לאור ממחילות עפר, ספרי תורת ה' ותלמידים וספרי פוסקים וכל כתבי הקודש זיע"א.
ואני הייתי באותו הזמן על ארץ הגליל, וראיתי מראות אלוקים אך היתה זאת הדבר של הרבה הנזכר, ובתוך זמן מועט ויהי בונה עיר ואם בישראל, עיר גדולה של חכמים ושל סופרים ורבנים גדולים רבים ועצומים. עד כאן תורץ דבר.
לכו חזו מפעלת נורא תהילת, אשר העיד בעדי עדיים, נחל נובע מקור מים חיים, שבחר בזרועו של אברהם…
(מתוך תולדות צפת, נתן שור, עמ' 186)

ידידות הנעורים של הרב שמואל עבו עם האמיר עבדול קאדר עוד מתקופת שהותו באלג'יר, הניבה באורח פלא פירות חדשים, שעה שדרכיהם נפגשו שוב בארץ ישראל.
לאחר דיכוי המרד באלג'יר, הוגלה עבדול קאדר מצרפת ובחר את דמשק למשכנו. קרבתו המחודשת של ידידו משכבר הימים סייעה לא במעט לרב שמואל עבו, כשבא לגאול אדמות בגליל ובעמק החולה.
הנה כי כן – עשרות שנים לפני ההתיישבות הציונית החלוצית בא"י מניח שמואל עבו את היסודות הראשונים להתיישבות החקלאית היהודית. וכל זאת, ביוזמה פרטית ובלי מימון ציבורי, מתוך הכרה דתית לאומית עמוקה שלא תיתכן גאולת עמנו בלי גאולתה של הארץ.

ראה גם : בית עבו והאמיר – מעריב, יצחק זיו-אב
[/av_textblock]

[av_submenu which_menu=" menu='36' position='center' color='main_color' sticky='aviaTBsticky' mobile='disabled']
[av_submenu_item title='Menu Item 1' link=" linktarget='no' button_style="]
[av_submenu_item title='Menu Item 2' link=" linktarget='no' button_style="]
[/av_submenu]

[av_heading heading='חסות קונסולרית לתושבים היהודים בצפת ובגליל' tag='h3' style=" size=" subheading_active=" subheading_size='15' padding='10' color=" custom_font="][/av_heading]

[av_textblock size=" font_color=" color="]
מצב יהודי צפת בתחילת המאה ה-19 היה דל ועלוב. הם סבלו משכניהם הערבים שהיו מתנפלים עליהם באין מושיע, וקצרה יד השלטונות להגן עליהם. מעשי הערבים עוררו את הרב שמואל עבו לפעולה.
הוא ביקש שתינתן ליהודים זכות להגן על עצמם בנשק. משלא נענה, נסע לאלג'יר, ובהשתדלות ראשי העדה ונכבדיה נתמנה מטעם ממשלת צרפת לקונסול כללי בגליל. (על פי גרסה אחרת זכה במשרה בהשתדלות סר משה מונטפיורי, בעת ביקורו הראשון בארץ ב-1827). כך ניתנה לו האפשרות החוקית להגן על יהודי צפת וטבריה בשמה של צרפת. הוא גם נלווה אל משה מונטפיורי במסעו לדמשק בעניין עלילת הדם המפורסמת ב-1840.

מעשהו הראשון כקונסול היה להכניס מספר גדול ומכריע של בני היישוב היהודי בצפת ובטבריה תחת חסותה של ממשלת צרפת, על ידי רישומם כנתיניה. הנתינים הזרים נהנו מזכויות יתר ובית עבו הפך במהרה למעין מבצר לכל נרדף ועשוק, ללא הבדל דת ולאום, והשלטונות התורכיים לא העזו מעולם לפרוץ פנימה בגלל חסינותו הדיפלומטית.

הרב שמואל הצטיין באומץ לבו ולא נרתע מאיומים על ערבים שוחרי אלימות. הוא הרחיק מצפת
לא מעט שודדים, שהטילו אימתם על הסביבה, ופעם אף הביא מאיסטנבול "דבר מלכות" (פירמאן) לתלות שודד-רוצח ידוע, שהטיל את מוראו על יהודי צפת, וההוראה בוצעה.
[/av_textblock]

[av_submenu which_menu=" menu='36' position='center' color='main_color' sticky='aviaTBsticky' mobile='disabled']
[av_submenu_item title='Menu Item 1' link=" linktarget='no' button_style="]
[av_submenu_item title='Menu Item 2' link=" linktarget='no' button_style="]
[/av_submenu]

[av_heading tag='h3' padding='10' heading='תחילתה של השושלת בארץ הרב שמואל עבו' color=" style=" custom_font=" size=" subheading_active=" subheading_size='15' custom_class="][/av_heading]

[av_textblock size=" font_color=" color="]
השם עבו – מקורו בספר תהילים, ר"ת מפסוק ח' בפרק קי"א: "עשויים באמת וישר".
קורותיה של משפחה מיוחדת זו, שידעה להוציא מתוכה רבנים וגדולים בתורה, פעילותה בגאולת הקרקעות וההתיישבות בגליל, תרומתה להגנת זכויותיו של המיעוט היהודי בצפון הארץ בימי השלטון העותומני – עשוה במרוצת הדורות ראויה לשמה, ואת שמה – ראוי לה.
תחילתה של השושלת בארץ נעוצה ברב שמואל עבו. הוא נולד באלג'יר בשנת תקמ"ט – 1789, לאביו אברהם, סוחר גדול שעסק ביצוא תוצרת ארצו לארצות חוץ, למד בתלמוד-תורה ובישיבה והוסמך לרבנות. בשנת תקע"ז -1817 עלה ארצה עם הוריו ומשפחתו והתיישב בצפת. נולדו לו שלושה בנים – אברהם, יצחק ויעקב – ושתי בנות: שרה ושמחה. לאחר שנים אחדות נסע להודו וקיבל מידי דוד ששון את המונופול למסחר בצבע הבגדים "ניל" (אנילין) בארץ ישראל ובסביבתה. לבקשת ששון עשה שם שנים אחדות לארגן את הקהילה היהודית ולהיות לה לרב ולמורה. בהודו נתקל לראשונה בעדת "בני ישראל" שהפצירו בו לחפש פתרון לבעייתם, כדי שיוכלו להיחשב יהודים לכל דבר. בשובו לארץ העלה את הסוגייה לפני רבני צפת וירושלים, וב-1859 יצא לשם בשנית ונוכח ש"בני ישראל" מילאו אחרי כל הדרישות הדתיות כפי שנתבקשו. לאות הוקרה על פועלו, הקימו יהודי בומביי בית הכנסת אורחים על שמו של הרב שמואל עבו.
כשביקר בהודו בשנת תרכ"ט -1869 אברהם חיים עבו, בנו של שמואל, מצא להפתעתו, שיהודי בגדד מוסיפים להרחיק את "בני ישראל". כאשר מחה בפניהם סוכם לפנות לרבני צפת לפסיקה. תשובתם של רבני צפת הייתה, שיש לראות ב"בני ישראל" יהודים כשרים לכל דבר. הם אף כתבו בעניין זה פסק הלכה מפורט בשנת תר"ל, והחותם הראשון עליו היה הרב שמואל עבו.
[/av_textblock]

[av_image src='http://shvilamal.vfr.co.il/wp-content/uploads/2017/02/43.jpg' attachment='833' attachment_size='full' align='center' styling='no-styling' hover=" link=" target=" caption='yes' font_size=" appearance='on-hover' overlay_opacity='0.4' overlay_color='#000000' overlay_text_color='#ffffff' animation='fade-in'][/av_image]

[av_textblock size=" font_color=" color="]
ראוי לציין שבשנת תשכ"ב – 1952 , כשהתעוררה סוגייה זו מחדש, והפעם במדינת ישראל – התבססה הרבנות הראשית בארץ, בראשותם של הרב נסים והרב אונטרמן, על פסק ההלכה, שנפסק אז על ידי רבני צפת, בראשותו של הרב שמואל עבו ז"ל, וחזרו ונתנו תוקף לאותה פסיקה, אשר על פיה, "בני ישראל" הנם יהודים לכל דבר.
[/av_textblock]

[av_textblock size=" font_color=" color="]
הרב אברהם חיים המשיך לעקוב בהתמדה אחר יישומו של פסק הדין, לגבי "יהדותם" של "בני ישראל" בהודו. מדי פעם היה מבקר שם בשליחותו של אביו בעניינים עסקיים (הסחר באנילין) וניצל את שהותו, כדי ללמד תורה ולייעץ לעדת "בני ישראל" בנושאי הלכה והיה אהוד ונכבד מאוד בעיניהם. הוא נקשר נפשית לצאן מרעיתו שם והם אליו ולבו לא נתנו לנטשם. יחד עם זאת, הוא גם הרים תרומות להרחבת החצר של הרשב"י במירון והתקין דלת ברזל למבנה המרכזי, כדי למנוע מעדרי הצאן של הכפריים לחלל את המקום. כל חייו היו קודש לכלל. הוא נפטר בהודו, תוך כדי מילוי שליחותו הציבורית, נטמן שם, וקברו הפך לאתר מקודש בעיניהם של רבים מיהודי הודו .
[/av_textblock]

[av_submenu which_menu=" menu='36' position='center' color='main_color' sticky='aviaTBsticky' mobile='disabled']
[av_submenu_item title='Menu Item 1' link=" linktarget='no' button_style="]
[av_submenu_item title='Menu Item 2' link=" linktarget='no' button_style="]
[/av_submenu]

[av_heading tag='h3' padding='10' heading='מסורת בת חמישה דורות של תהלוכת ספר התורה בערב ל"ג בעומר מבית עבו בצפת למירון' color=" style=" custom_font=" size=" subheading_active=" subheading_size='15' custom_class="][/av_heading]

[av_textblock size=" font_color=" color="]
ערב ל"ג בעומר תשס"ג
על הבמה המקושטת שבחצר בית עבו העתיקה בצפת, המלאה מפה אל פה קהל משולהב – ניצב התורן של המשפחה ומכריז בקול נרגש:
"אני יוסף בן רפאל, בן מאיר, בן יעקב, בן שמואל עבו – דור חמישי למסורת – מתכבד בזה לפתוח את חגיגות ל"ג בעומר בצפת ובמירון, זאת השנה המאה ושבעים למסורת, החמישים וחמש למדינת ישראל…"
[/av_textblock]

[av_image src='http://shvilamal.vfr.co.il/wp-content/uploads/2017/02/66.jpg' attachment='793' attachment_size='full' align='right' styling='no-styling' hover=" link=" target=" caption='yes' font_size=" appearance='on-hover' overlay_opacity='0.4' overlay_color='#000000' overlay_text_color='#ffffff' animation='fade-in']
יוסף עבו עברון פותח חגיגות ל"ג בעומר, 1987.
מימינו ראש עיריית צפת זאב פרל, שגריר צרפת בישראל מר אלן פיירה ורעייתו.
[/av_image]

[av_textblock size=" font_color=" color="]
במשפט פותח זה, מפי ראש משפחת עבו, מתחילות מדי שנה, זה חמישה דורות ברציפות, החגיגות המסורתיות של ההילולה דרבי שמעון בר יוחאי.
ראשיתן בטקס הוצאת ספר התורה העתיק של משפחת עבו והובלתו למירון ברוב עם והדר, מאותו בית היסטורי שברובע הספרדי בצפת, שיסודותיו הונחו על ידי אבות המשפחה בראשית המאה ה-19.
אותו יום עוטה העיר צפת חגיגיות. סמטאות הרובע ספרדי המוזנחות מקיצות לרגע מתרדמת כל ימות השנה, לקול מצהלות החוגגים ובית משפחת עבו הופך שוב למגדלור, השולח את אלומת אורו אל נבכי הזמן.
[/av_textblock]

[av_image src='http://shvilamal.vfr.co.il/wp-content/uploads/2017/02/29.jpg' attachment='804' attachment_size='full' align='right' styling='no-styling' hover=" link=" target=" caption='yes' font_size=" appearance='on-hover' overlay_opacity='0.4' overlay_color='#000000' overlay_text_color='#ffffff' animation='fade-in']
תהלוכת ספר התורה מבית עבו בדרכה למירון
[/av_image]

[av_textblock size=" font_color=" color="]
וכך מתאר את החגיגות מלפני דור, הסופר והעיתונאי,בן הגליל ויליד ראש פינה,אהרון אבן חן:

"ההילולה בצפת ובמירון הייתה ה"אטרקציה" של שנות נעורינו, לה ציפינו באותן השנים הרחוקות של ריקנות ושיעמום. הקרנבל של פורים בתל אביב הלהיט אמנם את דמיונם של נערי המושבות בגליל העליון, אך תל אביב הייתה רחוקה, רחוקה מאוד, ואילו לצפת ולמירון הגענו ברכיבה על סוסים ועל חמורים.כמובן, שלא החמצנו מעולם את ה"זאפה" הגדולה שבצפת. בשם הערבי, "זאפה" (ז' פתוחה פ' רפויה וסגולה) קראו הספרדים לאותה תהלוכה, שהייתה עושה דרכה מבית עבו במעלה הסמטאות, כשהיא מתלקחת ומשתלהבת, ה"כלי-זמר" מריעים בקלרינט, בתוף ובמצילתיים, והקהל נאפד התלהבות ונוטף זיעה, מפזז ורוקד עם ספר תורה ומשמיע זמירות בשבחו של בר-יוחאי, בעברית, באידיש וב…ערבית!

'בר יוחאי, אשריך! בר יוחאי, אשריך'…היינו יורדים אל הרובע הספרדי ומגיעים עד החצר של משפחת עבו, שהכניסה אליה דרך שער מקומר מסויד. בחצר עמדו ניחוחות פרחי היסמין, הפול, הנענע, הרודה, ושאר בשמים מזרחיים, בעל הבית, ר' מאיר עבו, מאיר פנים ומדושן-עונג, שלידו עברה ה"חזקה" על הוצאת ספר התורה, מידי אביו וסבו, מקביל היה ליד השער פני נכבדים יהודים וערביים, פקידים ומושלים בריטיים.
הנשים מזליפות היו על הבאים מי-ורדים בקנקנים מזרחיים, ויש מהן פוצחות ב'זאגאלית',תרועות שמחה".

(מעריב – "ימים ולילות" – 3.6.76)
[/av_textblock]

[av_image src='http://shvilamal.vfr.co.il/wp-content/themes/enfold/config-templatebuilder/avia-template-builder/images/placeholder.jpg' align='center' styling=" hover=" link=" target=" caption=" font_size=" appearance=" overlay_opacity='0.4' overlay_color='#000000' overlay_text_color='#ffffff' animation='no-animation']

[av_image src='http://shvilamal.vfr.co.il/wp-content/themes/enfold/config-templatebuilder/avia-template-builder/images/placeholder.jpg' align='center' styling=" hover=" link=" target=" caption=" font_size=" appearance=" overlay_opacity='0.4' overlay_color='#000000' overlay_text_color='#ffffff' animation='no-animation']

[av_submenu which_menu=" menu='36' position='center' color='main_color' sticky='aviaTBsticky' mobile='disabled']
[av_submenu_item title='Menu Item 1' link=" linktarget='no' button_style="]
[av_submenu_item title='Menu Item 2' link=" linktarget='no' button_style="]
[/av_submenu]

[av_heading tag='h3' padding='10' heading='ברוכים הבאים לאתר בית עבו ' color=" style=" custom_font=" size=" subheading_active=" subheading_size='15' custom_class="][/av_heading]

[av_textblock size=" font_color=" color="]
בהגדה לבית עבו, תוכלו למצוא מידע על תולדות מסורת ל"ג בעומר וממשיכיה, מסורת עממית ייחודית בת למעלה מ 170 שנה, ולצדה פרק מתוך עבודת הדוקטורט המקיפה של ד"ר יוסף שרביט על חלקה של משפחת עבו בהתיישבות היהודית בגליל במאה התשע-עשרה, על פי הארכיונים הקונסולריים של ממשלת צרפת ומקורות נוספים. ליד כל אלו תמצאו גלריית תמונות על פי נושאים, ארכיון מסמכים ותעודות – חלקם רואים אור לראשונה, לצד לקט סקירת עיתונות ורדיו, פינת דור לדור ופורום לתגובות, מלווים בקטעי הכליזמר המסורתיים לאורך כל האתר.
אנו מאחלים לכם גלישה נעימה!

תודות:
תחקיר וכתיבה – יוסף עבו עברון
ניהול אתר ועריכת תוכן- רפאלה (refaella@gmail.com)
הקלדה – אלומה עברון
סריקת תמונות – זוהר סקס

* תודה מיוחדת לד"ר יוסף שרביט, על פרסומו המאלף מתוך עבודת הדוקטורט המעמיקה – "צרפת בגליל במאה ה 19". (ראה אור גם בגיליון "קתדרה" 108 , יד בן צבי).
[/av_textblock]