Blog

[av_submenu which_menu=" menu='36' position='center' color='main_color' sticky='aviaTBsticky' mobile='disabled']
[av_submenu_item title='Menu Item 1' link=" linktarget='no' button_style="]
[av_submenu_item title='Menu Item 2' link=" linktarget='no' button_style="]
[/av_submenu]

[av_textblock size=" font_color=" color=" av-medium-font-size=" av-small-font-size=" av-mini-font-size=" admin_preview_bg="]
מאיר המאירי, האיש שהאיר את צפת, הלך לעולמו

מאת: אלומה עבו עברון

צפת אבלה. אחד המאורות הגדולים שלה כבה בשבת האחרונה, ביום שבו צדיקים גמורים הולכים לעולמם, הסתלק מאיר המאירי, יקיר העיר, לוחם אמיץ בתש"ח, יו"ר עמותת וותיקי צפת, שומר הלפיד של סיפורי הגבורה וההוד, ממציא מותג "גבינה צפתית המאירי" במחלבה המשפחתית ואחד מאושיות העיר בכל מובן. המונים ליוו אותו ביום ב' האחרון בסמטאות צפת למנוחת עולמים, במסע על אבני הדרך העתיקות שכל כך אהב.

רפאלה עבו עברון: " השמים היו אמורים להיות קודרים ולהזיל דמעות גשם. אך יום הלוויתו של מאיר המאירי היה יום שרב לוהט, וזוהר השמש סינוור אותי ואת בן דודתי רפי, כשדהרנו מתל אביב לצפת לחלוק לו כבוד. חשבתי על האיש שהערכתי ואהבתי, על פניו הטובים, על צחוקו, על הבדיחות שלו מלאות שמחת החיים שעברו מיד לערבית עסיסית – (ג'ידי ואבויי …), על ראיון הוידאו חוצב הלהבות שנתן לי בעמדה שבע לקראת יום שחרור צפת, נזכרתי כמה חשוב היה לו לחבר אותנו – בני המשפחות הוותיקות לצפת של היום – כמה עמד על כך שיהיה רצף והמשכיות – והבנתי – יום הלוויתו חייב להיות מאיר כמוהו".

"למרות ואולי אפילו בגלל הנסיבות העצובות, שרתה רוח צפת על מאות בני האדם שהגיעו למקום ללוות את אחד מאחרוני דור משחררי צפת", מתאר רפי פינקלשטיין את תחושתו במסע ההלוויה. "כיליד העיר וכבן הדור הששי למשפחת עבו, כוחותיי מתחזקים כשאני עולה לצפת. המראות, הקולות והמילים היו מוכרים לי, והבהירו לי פעם נוספת, שלצפת אני שייך. זוהי תבנית נוף חיי".

במדורי החדשות הכתובות והדיגיטליות התחרו במציאת התואר ההולם ביותר לאיש שלא ניתן למצוא לו תואר אחד – "הלב הפועם של צפת", "האיש והאגדה", אושיית העיר",  ו"איש של אור" כפי שכינה אותו ראש העיר, שוקי אוחנה, בדברי ההספד. ואכן, מאיר האיר את העיר באור יקרות. אם תרצו – בזוהר שלא נמצא רק בספר הזוהר, ותקצר היריעה מלתאר. הנה מקצת ממנה –

"מאיר התרגש מכל אבן בצפת וחזר ואמר 'אבן מקיר תזעק!', כשנלחם על שימור העיר צפת", ספד לו  שלמה חדד, ממלא מקום ראש העיר. החרה החזיק אחריו אבי כהן בהספד המרגש בקבוצת הפייסבוק "צפתניקים" : "היה נוהג לנשק את האבנים של העיר הקדושה, ואומר – על האבנים האלה התהלכו הארי הקדוש וגוריו, רבי יוסף קארו וכל גדולי העולם שצעדו כאן בצפת!".

ואם מדברים על הארי, יהודית עבו-עברון נזכרת שבעלה, יוסף ז"ל, מוביל תהלוכת ספר התורה מבית עבו במשך יובל שנים, נהג לכנות את מאיר "הארי שבחבורה", כשהוא מעלה על נס את מאבקו המתמיד לשימור העיר העתיקה ולניהול עמותת בני צפת. "לא נשכח איך התגייס למאבק לשימור בית אונגר, תל הזיכרון למשפחה שלמה שנרצחה ברובע העתיק בפרעות, שעמד בפני הריסה!", מספרת יהודית בהתרגשות, "כמה נלחם על שימור הזיכרון של עולי הגרדום הקדושים והדרך לקברם".

היא מוסיפה ומספרת על פועלו כיו"ר העמותה של בני צפת : "כל יום עצמאות דאג לארגן יום זיכרון מיוחד לכבוד יום שחרור צפת – ובו לוחמים מספרים על הקרבות שבהם השתתפו. הוא ארגן ושלח הזמנות לכל בני צפת באשר הם – גם אם עזבו כבר את העיר – והיה חשוב לו שהדור הצעיר יקשיב לסיפורים, ויעבור בעמדות הלחימה בעיר, ילמד ויזכור…"

מאיר עצמו לחם באומץ לב בעמדה 7, כפי שתיאר זאת שוקי אוחנה בדברי ההספד שלו – "סירב לזוז מהעמדה, וכשאזלו הכדורים, היכה בערבים בעזרת מוט ברזל"."לא נזוז מפה!", זעק בצטטו את האדמור מאבריטש. משפט זה היה נר לרגליו ולא בכדי. כגבאי בית הכנסת אבריטש של האדמור אברהם דב מאבריטש, ידע מאיר היטב מתי נטבע משפט זה לראשונה בצפת. היה זה בזמן הרעש הגדול בשנת 1837 . האדמור שחזה את רעידת האדמה הזו, וצפה ברובע העתיק שנהרס כמעט לגמרי (למעט בית עבו שנותר על תלו, ויש אומרים בעזרת זכות אבות), טבע את המשפט האלמותי "לא נזוז מצפת!". ובמשפט זה החזיק מאיר המאירי כדגל עד יומו האחרון.

לא היה תחום בעיר שמאיר לא היה מעורב בו ונלחם על שיפור מתמיד בו. כל ראש עיר ידע שמאיר לא ישתוק לו, וידרוש….הכול למען צפת! יהודית עבו-עברון אף זוכרת את דרישתו הידועה לאסוף את כל השטחים הריקים בצפת שאיש אינו יודע למי הם שייכים, ולהקצות אותם לבני צפת הצעירים, כדי שמי מהם שעזב, ש"יעשה עליה" ו"שבו בנים לגבולם" – לעירם צפת.

גם לתהלוכת ספר התורה היוצאת מבית עבו כל ערב ל"ג בעומר זה 186 שנה, היה למאיר קשר עמוק. עזר לחלק את ההזמנות לצפתיים ודרבן אותם להגיע לטקס ולתהלוכת הריקודים שלאחריה ברחובות העיר. מהטקס לא נעדר לעולם…למעט השנה, כשהיה מאושפז בבית החולים בתחילת ההידרדרות הבריאותית שלו.

כמה מרגש הסיפור שסיפר יצחק ורד  מוביל הריקודים הוותיק של התהלוכה, בהספדו על המאירי: "מאיר היה בלי הכרה ביום חמישי, כשספר התורה של משפחת עבו חזר ממירון כמנהגו מדי שנה, להיות מאוחסן בבית הכנסת של רבי יוסף בנאה. החלטנו לעבור דרך ביתו של מאיר עם הספר ולהתפלל לרפואתו. האמנו בעוצמת הספר העתיק. הגענו לביתו של מאיר. ברגע שהגענו עם הספר, פקח מאיר את עיניו! כאילו אמר תודה! ואז עצם אותן שוב…".

יומיים לאחר מכן מאיר המאירי, "מאבני היסור של עירנו", עצם את עיניו לנצח והותיר לא רק משפחה אבלה שעמוד התווך שלה נגדע, אלא עיר שלמה, המומה, שמאור גדול שלה כבה.

אך לא פועלו! זה ימשיך להאיר לעד.

יהי זכרו ברוך!

פורסם גם בליכודניק
[/av_textblock]

[av_masonry_gallery ids='6438,6437,6436,6435,6434,6432,6431,6430,6427,6248,6356,6447' items='12' columns='flexible' paginate='pagination' size='fixed masonry' orientation=" gap='large' overlay_fx=" container_links='active' id=" caption_elements='excerpt' caption_styling=" caption_display='always' color=" custom_bg=" av-medium-columns=" av-small-columns=" av-mini-columns="]

[av_submenu which_menu=" menu='36' position='center' color='main_color' sticky='aviaTBsticky' mobile='disabled']
[av_submenu_item title='Menu Item 1' link=" linktarget='no' button_style="]
[av_submenu_item title='Menu Item 2' link=" linktarget='no' button_style="]
[/av_submenu]

[av_textblock size=" font_color=" color=" av-medium-font-size=" av-small-font-size=" av-mini-font-size=" admin_preview_bg="]

זהו יום השחרור…

בית עבו חגג אתמול את יום שחרור צפת יחד עם שחרור מהטילים מעזה

 מאת אלומה עבו עברון                                                                                                                                                                                                     

סיפורי הגבורה שלא ייאמנו במערכה לשחרור צפת מהערבים, חוזרים מדי שנה ביום שחרור צפת, הלא הוא ל' בניסן. מקרה או סמליות מפתיעה, שביום זה השנה הסתיים עוד סבב של טילים מעזה מול עמידתם האיתנה של תושבי דרום הארץ. 71 שנים לפני כן, בית עבו, ששימש מחסן נשק חשאי בתקופת המנדט הבריטי והמערכה לעצמאות ישראל, ובית יוצר להכשרת לוחמים ומגינים על צפת בפיקודו של רפאל עבו ז"ל, צבר בין כתליו סיפורי גבורה שנראים היום כבלתי אפשריים ולא התרחשו בממ"ד מוגן….

מאיר מיבר, מפקד צפת בעת המצור על צפת, משבח בספרו בצל המצודה את עוז רוחו של צבי עבו ז"ל (שהצליח לצאת חי מקרבות עקובי דם ברובע היהודי בצפת העתיקה, אך נהרג לאחר מכן), אז נער צעיר ונלהב, שרץ לעבר אש הערבים באחת ההתקפות הקשות על הרובע היהודי לא רחוק מבית עבו , והטיל רימוני יד בזה אחר זה "בחירוף נפש, כשהוא חושף עצמו מול האויב המסתער, וצועק – 'זה לא יהיה! הם לא יעברו!' ואכן הערבים נבלמו והרובע היהודי ניצל".

בליל רביעי, 6 במאי 1948, בקרב הראשון לכיבוש צפת, התנדב איש ה”הגנה”, זאב כהן (נכדו של מאיר עבו מבתו, גולדה), מ”כ וסייר מעולה, להוביל יחידת פלמ”ח לכיבוש “המצודה”, אותה גבעה רמה ששלטה על העיר כולה, והייתה מוחזקת על ידי האויב. הקרב היה קשה ואכזרי והשתולל עד אור הבוקר. עוד בתחילת ההתקפה שמעו אותו זועק “נפצעתי”, ומאז נעלמו עקבותיו. בעוד כל אנשי הפלמ”ח שהוביל, לרבות הפצועים וגופות ההרוגים חולצו משדה המערכה – זאב ננטש למרגלות הפסגה וגופתו נתגלתה רק כעבור חמישה ימים, לאחר שחרור העיר. אבל כבד ירד על העיר צפת. נערכה לו לוויה צבאית וכל תושבי העיר ליווהו למנוחתו האחרונה.

רפאל (רפי) פינקלשטיין, בנה של עצמונה עבו ז"ל, נכדו של רפאל עבו ואחיינם של יוסף וצבי עבו ז"ל פתח במסורת משלו – לספר לתלמידי צפת על חלקו של בית עבו במלחמה הממושכת והמתמדת, יש לומר, לחיי שלווה בישראל. זו השנה השלישית שרפאל נוטל על עצמו חובה קדושה להאיר את עיני הדור הצעיר בצפת בכל הנוגע לגבורת אבות, בתקופה שבה לא היו טילים ואף לא חלליות למאדים… במסגרת "סיור בעקבות לוחמים" מטעם אגף החינוך – מדור בתי הספר בצפת, חיכה ב"תחנת בית עבו" לקבוצת משתתפי הסיור, תלמידי כיתות ה-ו מבתי הספר היסודיים "נועם" ו"בירב", בליווי המדריכות חירות טסרה והילה יוגב והמחנכת חגית ביג'אווי. והנה רשמיו:

71 שנים אחרי : עצמאים אך לא משוחררים 

מאת רפאל (רפי) פינקלשטיין לבית עבו

אמש הלכתי לישון לקול האזעקות שנשמעו מ"הסבב האחרון" בדרום, זאת בידיעה שעם שחר עלי לנסוע לצפת, לספר לתלמידי בתי הספר היסודיים בעיר על תרומתה של משפחתי, משפחת עבו לעיר צפת מאז שהשתקעו בה בשנת 1817. הפכתי בראשי את הפרטים על תרומתו ההירואית של סבי, רפאל עבו, ועל חלקם של בני משפחתי לאורך השנים בשמירה על עצמאות המיעוט היהודי שחי בה, עד לשחרורה בשנת 1948. כשהתעוררתי עם בוקר והפעלתי את מכשיר הרדיו התבשרתי, יחד עם כל המאזינים, בשעה 07:00, שהחמאס הכריז על הפסקת אש ובעקבות כך, פיקוד העורף הסיר את כל המגבלות שעליהן הוא הכריז באזור הדרום ושגרת החיים שוב חוזרת לשרור בכל מחוזותינו. מעל גלי האתר חזרה ונשמעה הביקורת על כך שלמעשה החמאס מכתיב לנו את האג'נדה, על פי רצונותיו וצרכיו ואנחנו רק ניצבים, כאלה שעונים על "שקט- בשקט".

אני פוגש את הנוער הצפתי בכיכר עבו, בחזית בית עבו בעיר העתיקה. שם אני מספר להם על ההיסטוריה של העיר והמשפחה, עוד מהימים שלפני הציונות, על מאורעות שהתרחשו עשרות שנים לפני שהרצל בכלל נולד. אני מספר להם על הטורקים ששלטו בארץ, על הקשיים שהם הערימו על המיעוט היהודי שחי פה, על תושייתם של אבות המשפחה שדאגו לקבל מהממשל הצרפתי את תפקיד הקונסול הצרפתי באזור ולא, הם לא השתמשו בתואר שקבלו כדי להחנות את רכבם על המדרכה בחזית בניין משרדים מפואר, אלא השתמשו בו כדי לפתוח את שערי ביתם ולהפוך אותו למבצר בעבור יהודים ולא יהודים שהסתבכו עם הממשל הטורקי.

אני מספר על גאולת האדמות, על הצלת משמר הירדן, על חלקם בשיקום העיר לאחר הרעש הגדול (רעידת האדמה) של שנת 1837, על ספר התורה שקבלו כאות תודה מהקהילה ועל מסורת ל"ג בעומר, שנמשכת ברציפות כבר 6 8 1 שנים! הטורקים הלכו והבריטים באו, דבר שלא ממש שיפר את חיי היהודים בארץ. צפת של אותם הימים הייתה עיר מעורבת – ערבים ויהודים. כבר אז ובטח מתמיד, החיבור הזה לא היה מוצלח במיוחד. שכן כבר אז הם לא רצו אותנו פה ועשו ככל שעלה בידם להרחיק אותנו מפה.

ההיסטוריה מלאה בפרעות של ערבים ביהודים פרעות לצד חיי שכנות.
וכאן זה הכה בי…!
פתאום התחלתי להקשיב לעצמי ושמעתי איך אני מספר על היחסים שהיו בין היהודים לערבים בעיר, על כך שלמעשה זאת מעולם לא הייתה שכנות טובה ושתמיד הם אלו שקבעו את האג'נדה. הקולות שנשמעו בוקעים בבוקר ממכשיר הרדיו, אלו שטענו בדיוק את אותו הדבר לגבי "הסבב האחרון" בדרום הדהדו בראשי.

אז מה בעצם השתנה פה? כאז כן היום : כשרע להם, רע לנו וכשטוב להם, יותר טוב לנו. ואנחנו, שמאז ומעולם כל מה שרצינו זה שקט, מוצאים את עצמנו שוב ושוב רוקדים לפי החליל שלהם. זה היה יותר מסמלי שערב יום שחרור צפת הלכתי לישון לקול האזעקות ובבוקר קמתי להפסקת אש. זו למעשה השגרה שבה אנו חיים פה כבר זמן ארוך כל כך.

ההכרה הזאת רק חיזקה אצלי את חשיבותו של היום הזה ואת הזכות שניתנה לילדי צפת, לשמוע את סיפורי הגבורה שהביאו לשחרור העיר, להכיר את ההיסטוריה, ולהבין את ההווה – כדי לדעת לעצב את העתיד.

מסתבר שכדברי יצחק שמיר ז"ל:
"הערבים אותם ערבים, והים אותו הים"
גם בשנה ה-71 לעצמאותנו, אנחנו עדיין חיים על חרבנו.

והעתיד?!
נמשיך לחלום ולהאמין ולא נאבד את התקווה.
גם היום, אנו זקוקים לעוז, לגבורה ולתושייה של גיבורי תש"ח, שבזכותם אנחנו פה!

כתבות קודמות בסדרה :
יום שחרור צפת 2018
יום שחרור צפת 2017, רפאל עבו, מפקד משמר העם
משחק מורשת דיגיטלי לסלולר על נקודות מפתח בעיר העתיקה, באדיבות משפחת עבו
יוסף עבו עברון ז"ל על עולי הגרדום בטקס הזיכרון השנתי, צפת

[/av_textblock]

[av_submenu which_menu=" menu='36' position='center' color='main_color' sticky='aviaTBsticky' mobile='disabled']
[av_submenu_item title='Menu Item 1' link=" linktarget='no' button_style="]
[av_submenu_item title='Menu Item 2' link=" linktarget='no' button_style="]
[/av_submenu]

[av_textblock size=" font_color=" color=" av-medium-font-size=" av-small-font-size=" av-mini-font-size=" admin_preview_bg="]

A chapter from The Diaries of Sir Moses and Lady Montefiore 1890

by Mark Turkienicz, Canada

Approximately 15 years ago, I was in a antique store in Florida.
I came upon a section of the store containing old books.
One in particular, caught my eye.
Upon realizing that Safed was mentioned, I immediately bought the book.

Only when I got home and reviewed it carefully, did I realize the gold that it contained !
I’ve photographed the entire chapter pertaining to the story involving Shmuel Abbo.
Here it is: a chapter from "The Diaries of Sir Moses and Lady Montefiore", Volume 2
Published in 1890 , Edited by Dr. Loewe.

The Diaries reference a situation whereby Rabbi Shmuel Abbo was summoned to Jerusalem to meet Sir Moses Montefiore .
An accusation by the Austrian consul was laid against the Jewish community of Safed. The accusation concerned the governance of the community against a woman who had been accused of ‘unbecoming’ behavior.
After Rabbi Shmuel Abbo met with Sir Moses, the Jewish community of Safed is absolved and vindicated in totality of their treatment and governance of the subject Jewish woman.
A fascinating read!
enjoy!!

[/av_textblock]

[av_gallery ids='6276,6277,6278,6279,6280,6281' style='thumbnails' preview_size='portfolio' crop_big_preview_thumbnail='avia-gallery-big-crop-thumb' thumb_size='portfolio' columns='6' imagelink='lightbox' lazyload='avia_lazyload' admin_preview_bg="]

[av_submenu which_menu=" menu='36' position='center' color='main_color' sticky='aviaTBsticky' mobile='disabled']
[av_submenu_item title='Menu Item 1' link=" linktarget='no' button_style="]
[av_submenu_item title='Menu Item 2' link=" linktarget='no' button_style="]
[/av_submenu]

[av_textblock size=" font_color=" color=" av-medium-font-size=" av-small-font-size=" av-mini-font-size=" admin_preview_bg="][/av_textblock]

[av_heading tag='h2' padding='10' heading='זאב כהן ז"ל – חוברת ההנצחה' color='custom-color-heading' style=" custom_font='#b02b2c' size=" subheading_active=" subheading_size='15' custom_class=" admin_preview_bg=" av-desktop-hide=" av-medium-hide=" av-small-hide=" av-mini-hide=" av-medium-font-size-title=" av-small-font-size-title=" av-mini-font-size-title=" av-medium-font-size=" av-small-font-size=" av-mini-font-size="][/av_heading]

[av_textblock size=" font_color=" color=" av-medium-font-size=" av-small-font-size=" av-mini-font-size=" admin_preview_bg="]
זאב כהן ז”ל, נכדו של מאיר עבו מבתו, גולדה (זהבה), סייע רבות בימי חייו הקצרים להמשכה של מסורת ל”ג בעומר. עוד בילדותו נהג להתנדב מדי שנה ליטול חלק פעיל בעבודות הכרוכות בהכנתו של הטקס המסורתי בבית עבו.בליל רביעי, 6 במאי 1948, בקרב הראשון לכיבוש צפת, התנדב איש ה”הגנה”, זאב, מ”כ וסייר מעולה, להוביל יחידת פלמ”ח לכיבוש “המצודה”, אותה גבעה רמה ששלטה על העיר כולה, והייתה מוחזקת על ידי האויב. הקרב היה קשה ואכזרי והשתולל עד אור הבוקר. עוד בתחילת ההתקפה שמעו אותו זועק “נפצעתי”, ומאז נעלמו עקבותיו. בעוד כל אנשי הפלמ”ח שהוביל, לרבות הפצועים וגופות ההרוגים חולצו משדה המערכה – זאב ננטש למרגלות הפסגה וגופתו נתגלתה רק כעבור חמישה ימים, לאחר שחרור העיר. אבל כבד ירד על העיר צפת. נערכה לו לוויה צבאית וכל תושבי העיר ליווהו למנוחתו האחרונה. (זאב כהן בעמוד "מדור לדור"). תודה מיוחדת לזאב בן אריה כהן (בן אחיו הנקרא על שמו), על סריקת החוברת.
[/av_textblock]

[av_one_full first min_height='' vertical_alignment='' space='' custom_margin='' margin='0px' padding='0px' border='' border_color='' radius='0px' background_color='' src='' background_position='top left' background_repeat='no-repeat' animation='' mobile_breaking='' mobile_display='']

[av_textblock size='' font_color='' color='' av-medium-font-size='' av-small-font-size='' av-mini-font-size='' admin_preview_bg='']
[pdf-embedder url="https://abbo.ussl.co/wp-content/uploads/2020/06/Zeev_Cohen_Uncle_1924_1948_Book.pdf%22]
[/av_textblock]

[/av_one_full]

[av_submenu which_menu=" menu='36' position='center' color='main_color' sticky='aviaTBsticky' mobile='disabled']
[av_submenu_item title='Menu Item 1' link=" linktarget='no' button_style="]
[av_submenu_item title='Menu Item 2' link=" linktarget='no' button_style="]
[/av_submenu]

[av_textblock size=" font_color=" color=" av-medium-font-size=" av-small-font-size=" av-mini-font-size=" admin_preview_bg="]

יום שחרור צפת ה-70
רשמים מאת רפאל פינקלשטיין

יום שחרור צפת נחוג בצל אירועי "קום המדינה" והוא יום חגה של העיר בעת החדשה, וזאת למרות שלעיר היסטוריה ארוכה פי חמישים לפחות.

לא ניתן להתייחס לנטישת הרוב הערבי את צפת, כאל 'נס' מובן מאליו. כל המכיר את ההיסטוריה שקדמה לאירועי 1948, יודע שהיא היתה רצופה באירועים רבים שהביאו לכך שתושביה הערביים של העיר בחרו לעזוב אותה. שבעיר היה גרעין יהודי עיקש, גאה ובעל תושייה, שסירב להשלים עם המודל של היהודי הנשלט, או הנרדף.

גרעין ותיק זה, היה אחראי לא רק על מעשי הגבורה והלחימה העיקשת, אלא גם על שינוי הסטטוס-קוו בין היהודים לערבים, למרות המגבלות שהציבו השלטונות השונים, הטורקים והאנגלים, כל משטר בזמנו.

מתוך נקודת מוצא זו, הגעתי גם השנה לעיר הולדתי צפת ביום שחרורה, כדי לפגוש את בני הנוער בעמדת בית עבו, בית אבותיי, ולהציג בפניהם את מורשת הקרב הצפתית. להעביר את המסר שלא רק הלחימה ההרואית  הביאה לשחרור העיר. שרוח האחדות וה-"לא עוד!" ששרתה על תושבי העיר והנהגתה, היתה פרי תהליך ארוך ומתמשך, יצירתי ומתוחכם שהביא לתוצאה המבורכת של שחרור העיר.

ביום הזה, טיילו התלמידים בין העמדות השונות, המהוות נקודות ציון במלחמה על שחרור העיר, ושמעו סיפורי גבורה מפי הלוחמים עצמם, מפי צאצאיהם, או נציגיהם. אין ספק שאלו הם סיפורים מרגשים, שמציגים את גבורת הלוחמים ואת רוח הקודש והקרב ששרתה עליהם.

התלמידים אשר זכו להגיע לבית עבו, זכו לשמוע גם על ההיסטוריה של העיר שקדמה למלחמת השחרור ולהתוודע לאופן שבו למדו תושבי העיר להגן על עצמם ולהעביר מסר לשכניהם הערבים שמצפת הם לא יזוזו. התלמידים שהגיעו לבית עבו, שמעו מפי, ובסיוע של בת השירות עמית בר, על חלקה של משפחת עבו בהיסטוריה של העיר מאז הגעתה בשנת 1817 ועד פעולותיו של סבי, רפאל עבו, שהיה ממנהיגי הקהילה והקדיש את חייו לענייניה הביטחוניים של העיר. לאחר מאורעות הדמים בתרפ"ט, הגיע סבי למסקנה שהיהודים חייבים להגן על עצמם בנשק חם, והצליח ממש תחת עינם הפקוחה של השלטונות –  לאמן את תושבי העיר במסווה של "אימונים באגודת הציידים" ולהכין אותם ליום פקודה!

אין ספק שהעולם מאוד השתנה ב-70 השנים שחלפו מאז שוחררה העיר. אך למרות השינויים הרבים שחלו בסביבה, ילדי צפת, אינם שונים בהרבה מהילדים שהיו אז, בימים ההם ובימים שקדמו להם. בכל מקום בעולם אוהבים ילדים אוהבים לשמוע סיפורי גבורה להרגיש את השייכות לסיפורים אלו, הבונים בהם גאווה וזהות עצמית. הישיבה על המדרגות בחזית בית עבו והסיור בין כותלי חצרו, החזירו את הילדים לפחות 70 שנים לאחור והמחישו להם את המשמעות של גבורה ותושייה יהודית, מהימים שהביטחון לא היה מובן מאליו כפי שהוא כיום.

ובנימה אישית – ניכר שאגף החינוך בעיר בראשותו של מר מוטי כהן, מכיר בחשיבותו של היום הזה, נערך מבעוד מועד לקראתו ועושה כל שביכולתו להצלחתו. אני מודה לגברת חגית בוכניק על שנרתמה במלוא הכוח להצלחתו של היום ולמר מאיר המאירי, יו"ר עמותת ותיקי צפת שיזם את החיבור לבית עבו – יישר כוח!

כולנו תקווה שהביקור והסיפור יחזקו את הקשר של דור העתיד לעיר ובזכות המפעל המבורך הזה, ימשיכו בני העיר לשאת את מוצאם בגאווה.

יום שחרור צפת 2017, רפאל עבו, מפקד משמר העם
משחק מורשת דיגיטלי לסלולר על נקודות מפתח בעיר העתיקה, באדיבות משפחת עבו, גבעתיים 

* הצילומים לכתבה באדיבות חגית בוכניק ודגנית חן
[/av_textblock]

[av_masonry_gallery ids='5483,5482,5480,5491,5492' items='5' columns='5' paginate='pagination' size='fixed' orientation=" gap='large' overlay_fx=" container_links='active' id=" caption_elements='excerpt' caption_styling='overlay' caption_display='always' color=" custom_bg=" av-medium-columns=" av-small-columns=" av-mini-columns="]

[av_submenu which_menu=" menu='36' position='center' color='main_color' sticky='aviaTBsticky' mobile='disabled']
[av_submenu_item title='Menu Item 1' link=" linktarget='no' button_style="]
[av_submenu_item title='Menu Item 2' link=" linktarget='no' button_style="]
[/av_submenu]

[av_textblock size=" font_color=" color="]

רפי פינקלשטיין נושא דברים ביום שחרור צפת 2017 בשם משפחת עבו

כבוד ראש העיר, מר אילן שוחט,

כבוד הרב הראשי לצפת, הרב שמואל אליהו

יו"ר עמותת ותיקי צפת, מר מאיר המאירי.

אורחים יקרים.

אנחנו מציינים היום 69 שנים לשחרור צפת. כאשר למעשה לעיר הזאת יש היסטוריה בת מאות שנים. לא ניתן להתיחס לשחרור העיר בלי להתיחס לאלו שישבו בה הרבה לפני הימים של קום המדינה. הערב הזה הוא בסימן פועלה של משפחת עבו לדורותיה בכלל ורפאל עבו בפרט.

אני גאה לעמוד כאן כנציג משפחה זאת, אשר אהבת הארץ ואהבת האדם זורמות בעורקיה.

שאול טשרניחובסקי כתב: "האדם אינו אלא תבנית נוף מולדתו".

נוף מולדתי, העיר הזאת, צפת,  בנה של עצמונה ז"ל בת רפאל ז"ל, לבית עבו.

השנה אנו מציינים את השנה ה-200 להגעתה של משפחת עבו מאלג'יר לצפת, בשנת 1817.

בימים ההם היתה משפחת עבו, משפחה אמידה ועסקיה נפרשו על פני מדינות רבות ובזכות קשריה עם הממשל הצרפתי מונה ראש המשפחה, הרב שמואל עבו, להיות קונסול צרפת באזור.

שמואל עבו ניצל בחוכמה את מעמדו הכלכלי ואת מעמדו הדיפלומטי, על מנת לתמוך ולקדם את הישוב היהודי בימים ההם בארץ ישראל.

במסגרת זאת, הוא גאל אדמות בגליל ויישב עליהן משפחות יהודיות ותרם לבנייה ושימור של אתרי מורשת יהודית, כדוגמת קבר רבי שמעון בר-יוחאי במירון.

לאחר רעידת האדמה שפקדה את צפת בשנת 1837, הוא סייע בבניה מחודשת של העיר ושיקם את הריסות בית הכנסת הספרדי של האר"י.

גם בניו ובדורות שאחריו, המשיכו את דרכו ואת דרך המשפחה ופרסו מטריית הגנה על הישוב היהודי בגליל, בתקופה שלפני קום המדינה וסיפורים רבים שזורים לאורך התקופה, על האופן שבו הגנו בני משפחת עבו על תושבי הגליל, מפני רדיפות הטורקים והאנגלים.

במשך שנים רבות שימש בית עבו, שמעל שערו התנוסס דגל צרפת, מקלט לרבים, לא רק ליהודים, מפני התנכלויות השלטונות.

כהוקרת תודה למשפחת עבו, העניקה לה הקהילה היהודית בצפת, ספר תורה מעוטר. ספר זה יוצא בערב ל"ג בתהלוכה מסורתית, מבית משפחת עבו בצפת, לקבר רבי שמעון בר-יוחאי במירון. השנה תהיה זאת השנה ה-184 ברציפות בה מתקיים הטקס. הגעת ספר התורה של משפחת עבו למירון, מהווה, עד היום, את האות לתחילת חגיגות ל"ג בעומר.

זוהי מסורת ייחודית בארץ ואולי בעולם כולו, שמתקיימת לאורך זמן כה רב. והיא מקור לגאווה ולרציפות הישוב היהודי בארץ ישראל וחלק בלתי נפרד מההווי של העיר צפת.

רפאל עבו, נולד בצפת בשנת 1900, דור רביעי לשושלת בית עבו ולמסורת מובילי הוצאת ספר התורה מבית עבו בצפת למירון בערב ל"ג בעומר.

רפאל הקדיש את עיקר זמנו לענייניה הביטחוניים של הקהילה היהודית בעירו והיה דמות הירואית בצפת, פטריוט ציוני גאה שהקדיש את חייו לארץ ישראל ולמדינה וזכה לכבוד ולהערצה מיהודים וערבים כאחד.

הוא נמנה עם ראשוני השוטרים העבריים, סיים בהצטיינות בית ספר לקצינים בביירות, ייסד את סניף מכבי בצפת ובו אימן צעירים לשורות ההגנה, הקים את "התאחדות הנוער למען צפת" והתעמת עם מדיניות ההבלגה.

כלקח ממאורעות תרפ"ט, בהן הוא לקח חלק בפעולות החילוץ וההצלה, ייסד מיד לאחר מכן, את "אגודת הציידים העבריים", מסווה יצירתי של פעילות ספורט וציד, לצורך אימון יהודים לשימוש בנשק חם.

לאחר החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל, הוא התמנה למפקד "משמר העם" וניהל אותו עד תום מלחמת השחרור.

עם קום המדינה פיקד על הג"א בחבל צפת וניהל את סניף משרד האוצר וסניף משרד המיעוטים בצפת.

סבי נפטר בצפת בכ"ד בשבט תשכ"ד (7 בפברואר 1964), אני לא זכיתי לראותו אבל בהלווייתו נכחו המונים מבני צפת, שבאו להוקיר לו תודה וכבוד אחרון.

הוא הותיר אחריו שני בנים: יוסף וצבי ובת אחת עצמונה. שלושה מתוך תשעת נכדיו נקראים על שמו.

בשמי ובשם משפחת עבו, אני רוצה להודות למארגני הארוע על שבחרו בשנה זו לקיים ארוע זה כהוקרה למשפחת עבו ולבנה רפאל וקורא לכולכם ולכל תושבי צפת להצטרף אלינו ולקחת חלק פעיל בטקס ובתהלוכה בערב ל"ג בעומר יום שישי 12/5 בשעה 11:00.

תודה רבה.

המקום: כיכר עבו. רפי פינקלשטיין, מבני הדור השישי של שושלת עבו, מספר לתלמידי צפת את סיפורי הגבורה של השושלת באירוע מיוחד לציון יום שחרור צפת 2017.

[/av_textblock]